חפש במאגר הידע
מושגים בסיסיים בעריכת וידאו דיגיטלי והעברת חומר גלם (מדיה) אל מחשב העריכה
29 במאי 2013 מאת עופר שפיר

תוכן עניינים

 

נושאים נוספים

 

המחשב - דרישות חומרה בסיסיות:

באופן כללי, כל מחשב מודרני מסוגל לערוך וידאו ברמה בסיסית. עם זאת, עריכה אינטנסיבית של חומרי גלם בפורמטים מתקדמים, דחיסות ויכולות מורכבות יותר (מס' מצלמות, שילוב אפקטים, רנדור, תיקוני צבע) בהפרדה גבוהה (HD) ובזמן סביר, מומלץ מאד להשקיע במחשב חזק ומאופיין היטב.

  1. מעבד - חזק ככל שהתקציב מאפשר. העובדה כי מדובר בעריכה "ביתית" או "לא מקצועית" הופכת חסרת חשיבות בעולם בו טלפון סלולרי מייצר חומר גלם בהפרדת 1080p כך שלמעשה מחשבי העריכה "הביתיים" נדרשים לעבד חומר גלם בהפרדה גבוהה ובדחיסה דומה ואף זהה למקובל בשוק המסחרי. מומלץ להעדיף מעבדים בעלי זיכרון מטמון (Cache) גדול. מעבדי i7 מדור אחרון (חשוב לשים לב כי תחת הכובע i7 מסתתרים דגמים רבים, חלקם מיושנים) אף תומכים בטכנולוגת Hyper-Threading שמביאה לשיפור בביצועי תוכנות עריכה מסויימות התומכות ביכולות אלו (למשל: Adobe Premiere Pro CS6).
  2. זיכרון - חשוב לצייד את המחשב בכמות זיכרון גדולה מהרגיל. רוב המחשבים הנמכרים כיום, מגיעים עם מינימום של 2-4GB של זכרון RAM. מערכות הפעלה מבוססות x64 ובמילים 64 ביט תומכות במיפוי של שטחי זיכרון גדולים בהרבה כך שגם כאן, עבודה מול כמויות חומר גלם, פרויקטים עמוסים וכמובן רזולוציות גבוהות ו/או יחס דחיסה נמוך (איכותי יותר) יסתייעו רבות בשפע של זיכרון RAM פנוי.
  3. כרטיס מסך - עבור יכולות עריכה בסיסיות ביותר ניתן להסתפק בכרטיס עצמאי ופשוט אך יחד עם זאת, שילוב של כרטיס מסך חזק ותוכנה עדכנית שהותאמה לעשות שימוש ביכולות המעבד הגרפי להצגת אפקטים בזמן אמת או חיסכון בזמן רנדור (זמן ההמתנה לייצוא קובץ הסרט הערוך הסופי - "המאסטר") יביאו לשיפור ניכר בביצועי העריכה.
  4. דיסקים קשיחים - רצוי מאד להפריד בין התקני האכסון של מערכת ההפעלה ותוכנות העריכה והעיבוד לבין התקן אכסון נוסף למדיה בלבד, שיכיל דגימות, קבצי פרויקט, תבניות ועוד. ברמה הבסיסית מדובר בשילוב של שני דיסקים קשיחים, הראשון כאמור דיסק מערכת, והשני למדיה בלבד. ככל שרזולוציית החומרים גבוהה יותר, נדרשת הזרמה מהירה יותר מהדיסקים הקשיחים אל זכרון ה- RAM. במקרה שחומר הגלם ומערכת ההפעלה "יושבים" על דיסק קשיח יחיד, מתחלקות משימות הקריאה והכתיבה של הדיסק בין מערכת ההפעלה ובין תוכנת העריכה דבר המביא להאטה בביצועים. ככל שהתקציב מאפשר, מומלץ לשקול התקן SSD מהיר כתחליף לדיסק המערכת. SSD יכול להרשים בביצועיו גם כמשטח עריכה אך דגמים בנפח גבוה עדיין יקרים מאד.
  5. צורב - אינו חשוב כבעבר לאור ירידת מחירי הדיסקים הקשיחים החיצוניים והתקני הפלאש לסוגיהם. הצורב של ימינו ממלא למעשה פונקציה זהה לזו של כונני הפלופי בסוף ימיהם. רוב דגמי הצורבים המודרניים יספקו את היכולת לצריבת DVD. דגמים תומכי תקן Dual-Layer יאפשרו אחסון כפול מזה המוצע ע"י המדיה הרגילה (Single Layer). מומלץ לשקול היטב לפני השקעה בצורבי Blu-Ray לסוגיהם. נגני בלו-ריי נדירים למדי ולא תמיד ברור היכן וכיצד נצפה במדיה שצרבנו.
  6. מארז - מארז איכותי ומאוורר היטב מאפשר זרימת אויר נאותה ומונע התחממות יתר. שילוב נכון של יחידות קירור יכול להביא למצב אופטימאלי של קירור יעיל לצד פעילות שקטה שתורמת רבות לסביבת העבודה. ככל שטמפרטורת העבודה של המעבדים השונים נמוכה יותר, ביצועי המחשב עולים. בדגימה ממקור אנלוגי (דגימת קלטות VHS/וידאו, BETACAM) חשובה גם הגנה מהפרעות אלקטרו-מגנטיות.

 

סקירת מדיות לכידה דיגיטלית

מצלמות וידאו דיגיטליות מתבססות על ארבעה סוגים נפוצים של אמצעי אכסון:

  1. MiniDV - מצלמות מסוג זה שומרות את החומר המצולם על קלטות בפורמט דיגיטלי אותו ניתן להעביר (=לדגום) אל המחשב בקלות רבה באמצעות כבל FireWire שיחובר לבקר PCI או PCI-E בתוך המחשב (הסבר בהמשך). מדובר בתקן דיגיטלי המיועד בד"כ לרזולוציות רגילות (SD). בהמשך פותח תקן לרזולוציות HD בשם HDV. למרות שישנם הבדלים קלים - שניהם מתבססים על דגימה דרך כרטיסי FireWire/i.Link ולכן מבחינת לכידה מדובר באמצעי אכסון זהה.
  2. DVD-R או Mini DVD-R - פורמט שנעלם מהר מאוד המאחסן וידאו על גבי תקליטורי DVD. מדיה יקרה ביחס לקיבולת הפכה אותו לפחות נפוץ ואליה נוספו רגישות לשריטות, אבק ועוד. מדובר בפורמט דיגיטלי לרזולוציות SD - Standard Definition. דגימה ממדיה זו דורשת תוכנה ייעודית של יצרן המצלמה ומתאפשרת ע"י חיבור מהמצלמה (USB בד"כ למחשב) או ע"י כונן תקליטורים סטנדרטי במחשב לצד התכנה הייעודית.
  3. HDD - החומר המצולם נשמר על כונן קשיח מובנה / חיצוני. היתרון כאן הוא מהירות ורוחב פס שמאפשרים עבודה מול מצלמות ברזולוציה סופר גבוהה לצד הורדת מהירה מאד של החומר למחשב. החיסרון כמובן במחיר וברגישות של חלק מהדיסקים הקשיחים למכות וזעזועים חזקים במיוחד.
  4. כרטיסי זיכרון / Memory Cards - התקן הנפוץ ביותר כיום ובצדק הינו SD/SDHC. כרטיסים בתקן זה הם קומפקטיים, ללא חלקים נעים/מכניים רגישים, מהירות ורוחב פס הולכים וגדלים, מחיר תחרותי ואפשרות החלפת כרטיסים מהירה המשחררת מהתלות בנפח דיסק מסוים. מצלמות מקצועיות בהפרדה גבוהה מצלמות על כרטיסים בתקן Class 6, Class 10. כרטיס מהיר חשוב לשמירה על הביצועים הנדרשים לעבודה ברזולוציות גבוהות. גם תקן זה מאפשר דגימה פשוטה ע"י חיבור הכרטיס מהמצלמת דרך USB בד"כ או קורא כרטיסים והעתקה של הקבצים. השקעה בכרטיס זיכרון מהיר מומלצת על מנת למזער את כמות השגיאות בעת צילום חומרי גלם בהפרדה גבוהה. בחירה בקורא כרטיסים המסוגל לקריאה מהירה (מכרטיסים מתאימים) יכולה לקצר משמעותית את משך הזמן הנדרש להעתקת החומר למחשב. ישנם הבדלים משמעותיים בין יכולות הקריאה/כתיבה של קוראי הכרטיסים השונים.

 

חיבורי Firewire או USB במצלמה דיגיטלית:

חפש את היציאה הדיגיטלית במצלמה שלך ( בד"כ "DV IN/OUT") בדגמים הנפוצים קיימים -3- סוגי חיבורים:

 

Firewire 4pin DV Camera Connector

תמונה 1 - חיבור 4pin Firewire קטן במצלמה

Firewire 6pin DV Camera Connector

תמונה 2- חיבור 6pin Firewire גדול במצלמה

MicroUSB Camera Connector

תמונה 3 - חיבור Mini USB במצלמה

 

חיבורי Firewire במחשב:

לצורך דגימה ממצלמת DV בתקן FireWire (תמונות 1 ו 2), על המחשב להיות מצויד בבקר -FireWire. במידה ואינך מוצא חיבור כזה. ניתן לרכוש כרטיס הרחבה מתאים

 

העברת הסרט ממצלמה דיגיטאלית למחשב - הכבלים הדרושים:

חשוב! יש לכבות את המצלמה והמחשב לפני חיבור או ניתוק של התקני FireWire. הכבל מוליך 12V, נגיעה בגוף פירושה ניצוץ וסיכוי לא רע להשבתת מעגל ה- Firewire במצלמה ו/או במחשב.

יש לחבר את המצלמה למחשב באמצעות כבל מתאים:

  • למצלמה עם יציאת USB (תמונה 3) דרוש כבל כמופיע בתמונה 5.
  • למצלמה עם פלאג Firewire גדול (תמונה 2 למעלה) לבקר מחשב עם חיבור זהה דרוש כבל כמופיע בתמונה 6.
  • למצלמה עם פלאג FireWire קטן (תמונה 1 למעלה) לבקר מחשב עם חיבור גדול, דרוש כבל כמופיע בתמונה 7.
  • לחיבור מצלמה עם חיבור FireWire קטן (תמונה 1 למעלה) למחשב עם חיבור זהה, דרוש כבל כמופיע בתמונה 8.

 

MiniUSB Cable FireWire 6to6pin FireWire 4to6pin FireWire 4to4pin

תמונה 5 - כבל MiniUSB ממצלמה למחשב

תמונה 6 -כבל FireWire 6pin-6pin

תמונה 7 - כבל FireWire 4pin-6pin

תמונה 8 - כבל FireWire 4pin-4pin

* בנוסף על חיבורים אלו קיים חיבור FireWire 800. למרות שאינו מתואר פה ניתן לרכוש כבלים מתאים (לדוגמא: FireWire 12pin-4pin)

 

העברת הסרט ממצלמה דיגיטאלית למחשב - תהליך הלכידה:

התהליך פשוט מאד: עליך לחבר את המצלמה למחשב לפי ההסברים שניתנו עד כה, ולאחר מכן להשתמש בתוכנה מאפשרת את העברת החומר למחשב. רוב הסיכויים הם שתוכנה כזו סופקה לך יחד עם המצלמה אך במידה ולא, ניתן תמיד להשתמש בתוכנה כמו יוצר הסרטים הניתן להורדה חינם לבעלי Windows Vista ומעלה או תוכנות כמו iMovie לבעלי Mac. עם זאת ליכולות עריכה מתקדמות, אפקטים מתוחכמים וכדומה מומלץ להשתמש בתוכנה ייעודית. לדוגמא במחלקת התוכנה שלנו.

 

לכידה ועריכה של וידאו אנלוגי ממכשיר וידאו ישן או מצלמת וידאו ישנה:

מכשירי וידאו מסוג VHS ומצלמות וידאו מהדור הישן שומרים את החומר המצולם בפורמט אנלוגי (Analog). מחשבים כידוע, מייצגים וידאו בצורה דיגיטלית בלבד. כדי להעביר וידאו אנלוגי למחשב עלינו להמירו קודם לכן לפורמט דיגיטלי. המרה זו נקראת בשם לכידה או באנגלית - Capture. כדי לבצע זאת עלינו לצייד את המחשב בהתקן לכידת וידאו שתפקידו לקבל את החומר מנגן וידאו או מצלמה ולהמיר אותו לפורמט דיגיטלי.

 

התקני לכידה אנלוגיים (Analog Video Capture):

הערה: שלא כמו במצלמות דיגיטליות, במצלמות אנלוגיות ומכשירי וידאו אנלוגיים ישנן יציאות נפרדות לאודיו ולוידאו. חשוב לזכור כי לצורך לכידת וידאו אנלוגי, על המחשב להיות מצויד גם בכרטיס קול בעל כניסה אחת לפחות אליה יש לחבר כבלי אודיו בזמן העברת הסרט למחשב.

הממירים הנפוצים הם מוצרי "דגימה" זולים בחיבור USB. במקרים מסויימים טובים יותר מכרטיסי הטלויזיה וה- VIVO ההיסטוריים אך רובם עשויים לאכזב בתוצאה שיהיו מסוגלים לספק בעידן ה- HD. בדיוק כמו בכל תחום, רכישה של כרטיס לכידה זול משמעותה המרה באיכות נמוכה יות ותוצאה שתהיה זהה או נחותה מההמרה שיספק DVD מקליט (דריפט של האודיו עד איבוד הסנכרון, דחיסה ברמת נמוכה מאד וכדומה).

ממירים מקצועיים בחיבור PCI-E, USB3, Firewire ו- Thunderbolt יספקו תוצאות מקצועיות תוך שמירה על יציבות וללא אובדן פריימים או קריסה, גם על מחשבים חלשים יחסית. יכולת Locked-Audio תוודא שמירה על סינכרון וחלקם אף מצויד בכלי ניקוי ושחזור המיועדים לטיפול בחומר גלם ברמה נמוכה. ממירי וידאו נחלקים לכאלה שביכולתם להמיר וידאו לצורך העברה חד-כיוונית למחשב בלבד ודגמים המסוגלים גם להמרה הפוכה, דו כיוונית כלומר מהמחשב למכשיר וידאו אנלוגי למשל. התצורה נחלקת אף היא בין קופסאות חיצונית וכרטיסים פנימיים.

 

ממיר וידאו אנלוגי פשוט לעריכה

תמונה 10 - ממיר פשוט בחיבור USB

 

כרטיס לכידה ממיר לכידה חיצוני

תמונה 11 - ממיר מקצועי בחיבור PCI

תמונה 12- ממיר מקצועי בחיבור FireWire

ניתן לקבל אמדן שעלויות ממירים כאלה במחלקת הוידאו שלנו כאן.

 

חיבור המצלמה/מכשיר הוידיאו להתקן הלכידה:

ראשית, יש לבדוק את סוג היציאות שעל המצלמה/מכשיר הוידיאו. ישנם מכשירים עם חיבורי RCA לאודיו ווידאו (תמונה 12), וישנם מכשירים בעלי יציאת S-VHS לוידיאו (תמונה 13) ויציאות RCA לאודיו. כדי להעביר את הסרט (אודיו+וידיאו) למחשב, עליך לחבר את יציאות הוידאו (RCA) להתקן הלכידה ואת יציאות האודיו לכניסת האודיו בכרטיס הקול של המחשב. אם נתקלת בחוסר התאמה של כבלים או מחברים, אין צורך לדאוג שכן ברוב חנויות האלקטרוניקה ניתן כיום לרכוש מתאמים ההופכים חיבור -S-VIDEO- ל -RCA ולהפך. עלות מתאם כזה היא שקלים בודדים. פלאגים דומים ניתן לרכוש גם למחברי האודיו.

 

RCA Composite Connectors S-Video

תמונה 15 - מחברי RCA לאודיו/וידאו

צהוב - וידאו • אדום - אודיו ימין • לבן - אודיו שמאל

תמונה 14 -מחבר S-VHS לוידיאו

העברת חומר גלם אנלוגי למחשב - תהליך הלכידה:

תוכנה האחראית על תהליך הלכידה מסופקת בד"כ עם התקן הלכידה והתהליך הוא פשוט. לאחר שכל הכבלים חוברו כראוי יש להפעילהקלטה/לכידה בממשק התוכנה ובמקביל לשדר את הסיגנל (במילים פשוטות: ללחוץ PLAY) ממכשיר הוידיאו או המצלמה. בסיום תהליך זה, יועבר כל החומר אל המחשב וניתן יהיה להתחיל בעריכה. כל תוכנות העריכה המקצועיות מכילות ממשק דגימה ולכידה מתקדם להתאמת קידוד הלכידה לפורמט הנדגם.

 

עריכת הסרט:

כיום קיימות תוכנות רבות לעריכת וידאו. החל מאלה הניתנות להורדה חינם באינטרנט וכלה במוצרים בעלות אלפי דולרים. תוכנת עריכה בסיסית מסופקת בד"כ עם המצלמה אך במידה ולא, ניתן תמיד להשתמש בתוכנה כמו יוצר הסרטים של מיקרוסופט הניתן להורדה חינם לבעלי Windows Vista ומעלה, או Movie Maker שסופק כחלק ממערכת ההפעלה XP. מדובר בכלי תוכנה בסיסי שמאפשר העברת סרטים מהמצלמה למחשב לצד פעולות עריכה בסיסיות, בנוחות ובמהירות. בנוסף ניתן לצרוב באמצעותו DVD ולייצא קובץ במגוון פורמטים. חשוב לזכור כי תוכנות אלו הינן פתרון ברמה ביתית בלבד ובסיסית ביותר, עריכה ברמה גבוהה / רמת שידור מחייבת תוכנת עריכה מקצועית. לרכישה מומלץ לבקר במחלקת התוכנה שלנו

 

צריבת הסרט לצורך צפייה במכשירי DVD:

התקני הלכידה החיצוניים המפורטים למעלה, וכמובן תוכנות עריכה מקצועיות מצוידים בד"כ בממשק קידוד וצריבה מובנה שיאפשר צריבת הסרט הערוך לתקליטור בקלות ובנוחות. חלק ממכשירי הDVD מספקים תמיכה במגוון מקודדים כמו MPEG2 או DivX, Xvid ועוד. אם בכל זאת בוחרים באופציה של צריבת DVD בפורמט רגיל ללא קידוד ודחיסה, יש לבחור באפשרות DVD-Video מתוך תוכנת הצריבה (משתנה מתוכנה לתוכנה).

 

נושאים נוספים ומושגי יסוד

"עיבוד בזמן אמת" מול "רנדור":

עיבוד וידאו הוא תהליך הדורש משאבים רבים. ככזה התחום החל דרכו עם אפקטים שאינם מוצגים בזמן אמת (Offline) וצפיה בהם אפשרית רק לאחר תהליך קידוד ופריסה המכונה רנדור (Render). התפתחויות טכנולוגיות שיפרו את מנגנון הצפייה המקדימה (Preview) ונכון להיום, ניתן להציג את מרבית האפקטים ברמה זו או אחרת בזמן אמת ללא רנדור. לאיכות ורמת הביצועים של רכיבי הליבה המחשב העריכה יש השפעה קריטית על היכולת לצפות באפקטים אלו בזמן אמת (Real Time). חשוב לציין למרות הנ"ל, קיימים אפקטים מורכבים שונים שאינם מאפשרים צפייה כזו. בנוסף יש משמעות לרמת ההפרדה (רזולוציה), גם בפרוייקט/מדיה וגם ביחס לגודל מסגרת ה Preview.

ההבדל בין כרטיסי מסך ובין כרטיסים לעיבוד וידאו:

כרטיסי המסך הם יחידות עיבוד עצמאיות ומשולבים בהם מעבד וזכרון. הדגמים הנפוצים מיועדים למערכות מחשב רגילות עם יכולת תלת מימד בסיסית. בהם נעשה שימוש בעיקר לדרישות התצוגה הבסיסיות ולעתים גם להרצת משחקים. כדאי לציין כי בשנים האחרונות הופכים כרטיסי המסך הבסיסיים לחסרי ערך וזאת משום שמעבדים גרפיים חזקים מהם מוטמעים במעבדי המחשב (יש להבדיל בין הפתרון החדיש של ליבה גרפית המוטמעת במעבד לבין יחידות העיבוד שהיו מובנות בעבר בלוח הראשי) מספקים את אותן רמות ביצועים ללא תשלום. ללא קשר ליתרון המתואר, כרטיסי מסך בסיסיים (מובנים או עצמאיים) אינם מומלצים ככרטיס מסך במחשב העריכה.

כרטיסי מסך מקצועיים מצוידים במעבד שתוכנן במיוחד לעמוד במשימות החישוב והקידוד הדרושות לתוכנות יצירה ועיבוד מקצועי של וידיאו או אנימציה. כרטיסים מסוג זה מקלים מאד על תהליך העיבוד ומאפשרים חלוקת משימות יעילה מאד בין מעבד המחשב (אליו יופנה רוב העומס בלית ברירה אחרת) ובין המאיץ הגרפי כרטיסי מסך מקצועיים מאפשרים הרצה של יותר ערוצי אפקטים בזמן אמת ואף מקצרים משמעותית את זמני הייצוא של פרויקטים גמורים. תוכנת עריכת הוידאו הפופולרית Adobe Premiere Pro מגירסה CS5 ומעלה, תומכת במעבדי CUDA ומאפשרת עיבוד בזמן אמת ורינדור התוצר הסופי באיכות גבוהה ומהירה. ניתן לבדוק האם אתם מנצלים יכולות אלו כאשר התכנה מציגה במנוע הגרפי Mercury Playback Engine.

כרטיסי מסך רלוונטיים קיימים בשתי תצורות נפוצות: כרטיסי מסך עוצמתיים המיועדים בעיקר למשחקי תלת מימד (סדרות GeForce ו- Radeon מ- nVIDIA ו- ATI) וכרטיסי מסך המיועדים לביצוע חישובים ספציפיים בתוכנות מקצועיות יותר לכאורה (סדרות Quadro ו- FirePro מ- nVIDIA ו- ATI). האמת היא, שעיקר ההבדל בין שתי סדרות אלה טמון ביכולות הדרייבר, תקני הייצור, משך חיי המוצר ועוד ולאו דווקא ביכולות הטכניות. יצרניות כרטיסי המסך השקיעו מאמץ רב (לפעמים באופן גס עד כדי ביטול פונקציות מסויימות בדגמי ה- Consumer) כדי להדגיש ולהבדיל בין הנ"ל כדי לנתב את הלקוחות לסדרות המקצועיות והיקרות. מאמצים אלה כללו השקעה רבה ביחסים קרובים עד כדי פטרונות מול החברות מפתחות תוכנות העריכה. התוצאה היא המלצה (לא מוצדקת) של יצרניות תוכנה חשובות על הדגמים "המקצועיים". Adobe היו הראשונים לשבור את הגמונית ה- Quadro כשהכשירו מס' דגמי GeForce כבסיס ראוי למנוע Mercury Playback Engine.

כרטיסי וידיאו. מדובר בקונספט הולך ונעלם. במקור התייחס לשתי תצורות נפוצות: הראשונה והפשוטה היתה למעשה כרטיס לכידה (אנלוגי ו/או דיגיטלי) אליו צורפה תוכנת עריכה בסיסית כלשהי. התצורה השנייה והמורכבת יותר התבססה אף היא על כרטיס לכידה (אנלוגי ו/או דיגיטלי) אלא שבניגוד לדגמים הזולים צוידו כרטיסים אלה בשבבי עיבוד יעודיים ונכתבה עבורם שכבת דרייבר ייעודית שאפשרה לתוכנות עריכה מסויימות להיעזר ביחידות ה- DSP לצורך האצת תהליכי עריכה, יצוא ואפקטים ספציפיים. יכולת נוספת בה התפרסמו היתה האפשרות להקרין מסך עריכה שלישי (מוניטור במאי) לתצוגה מקדימה בנפרד משני מסכי העריכה שחוברו למחשב. המעבר של תוכנות העריכה המקצועיות לניצול משאבי ה-GPU, נטישת הקלטות לטובת כרטיסי הזיכרון והיכולת להציג מסך שלישי מכרטיס המסך של המחשב הותירה מאחור את כרטיסי הוידיאו לסוגיהם וכיום כמעט שאין להם שימוש.

הפרדה (רזולוציה):

תמונה דיגיטלית מורכבת מריבועים קטנים וצבעוניים בשם פיקסלים. מס' הפיקסלים לאורך ורוחב התמונה נקרא הפרדה (רזולוציה). תמונה המורכבת מ 640 פיקסלים לרוחב ו 480 פיקסלים לאורך היא תמונה בהפרדה של 640x480. ככל שישנם יותר פיקסלים בתמונה - ההפרדה תהיה גבוהה יותר. מצלמות וידיאו דיגיטליות רבות מאפשרות לבחור בין מספר רמות של הפרדה, החל מ 640x480 ועד 1920X1080 ואף יותר. חומר גלם שצולם בהפרדה גבוהה יאפשר צפייה מהנה בתמונה חדה מאד ועשירה בפרטים. המחיר (יש מחיר כמובן) יהיה צורך בשטח אכסון נוסף: קלטת, כרטיס זיכרון או שטח דיסק ובמחשב עריכה חזק יותר. ככל שההפרדה גבוהה יותר נחשב הסרט יותר "כבד" לעיבוד.

במידה ואנו רוכשים כרטיס לכידה על מנת לדגום תוכן אנלוגי (לדוגמא קלטות וידאו ישנות) מומלץ לבדוק את ההפרדה המירבית בה הוא תומך. חשוב לציין כי יכולת לכידה בהפרדה גבוהה לבדה אינה ערובה לאיכות הממיר).

שיטות שידור - PAL & NTSC:

סרט וידיאו מורכב מרצף של תמונות (פריימים) כשכל פריים בשיטת PAL הסטנדרטית מכיל 480 קוים אופקיים של מידע. במכשיר טלוויזיה רגיל, פריים בודד מוצג על המסך קו אחרי קו בשני שלבים - בשלב ראשון מופיעים כל הקווים הזוגיים מ 2 ועד 480 - מלמעלה למטה. שלב זו אורך 1/60 של שנייה. ובשלב השני מופיעים כל הקווים האי זוגיים מ 1 ועד 479. כך פריים מופיע על המסך ב 1/30 של שנייה. שיטה זו נקראת - Interlacing. בימי הטלוויזיות מבוססות ה- CRT (ה"שמנות") מסך הטלוויזיה היה מסוגל להציג 525 קווים (ולא 480) אך ללא טכניקות Framebuffer שהן חלק אינטגרלי ממסכים מודרניים (LCD) היה הכרח לתת למקרן הפנימי זמן כדי לאפס את מיקומו (כלומר לחזור למעלה) כדי להציג את הפריים הבא, הזמן הדרוש לפעולה זו שווה פחות או יותר לזמן ההקרנה של 45 קוים.

למרות ההתפתחות בתחום PAL ו- NTSC, שיטות אלה הן הבסיס ההיסטורי של השידור האנלוגי. כחלק מהתאימות לאחור גם שיטות השידור הדיגיטליות מתבססות על 2 תקנים אלו.

NTSC = National Television Systems Committee - שיטת שידור זו נמצאת בשימוש בצפון אמריקה, קנדה, מקסיקו ויפן. בימי השידור האנלוגי בשנות החמישים ללא שעוני Quartz או הבסיס לחלוקה לפריימים היה רשת החשמל שבמדינות אלו פועלת על 100-110v בתדר של 60Hz ולכן 60 חצאי פריים לשנייה הם קצב של 30 תמונות בשנייה. ההפרדה (רזולוציה) בשיטה זו, הייתה קטנה בכ 16% מההפרדה בשיטת PAL. שיטת NTSC מייצרת 525 קוים אופקיים מהם מגיעים לתמונה בסופו של התהליך רק כ 480. מאחר ושיטת NTSC הומצאה לפני כניסת שידורי הצבע נדרשו המהנדסים להוסיף צבע תוך כדי שמירת תאימות לאחור גם למקלטי טלוויזיה בשחור לבן. הדרך בה פתרו המהנדסים את הבעיה הייתה חלוקה שונה של מספר הפריימים ושינוי מספר הפריימים בשנייה לתקן הצבעוני של NTSC מ- 30 ל 29.97.

PAL = Phase Alternating Line - שיטת שידור זו נמצאת בשימוש באירופה, הונג קונג והמזרח התיכון. לעומת NTSC (שהחלה גם בימי השידור בשחור לבן) שיטת PAL תוכננה מלכתחילה לשידור צבעוני עם 625 קוים אופקיים כשרק כ 540 מהם מגיעים בסוף התהליך לתמונה. בגלל שמדובר בשיטה שפותחה לאחר NTSC, ה- PAL מייצרת תמונה איכותית וקרובה יותר למקור המצולם מ NTSC. בדומה ל- NTSC בתחילת ימי השידור האנלוגי רשת החשמל הייתה אחראית לתזמון הפריימים ולכן ברשת של 220-240V בתדר של 50Hz מדובר ב- 25 פריימים לשניה.

SECAM - וורייאציה אירופאית שפותחה על PAL. לאט לאט נעלמה מהעולם.

לסיכום מ"שיעור ההיסטוריה" שלנו:

  1. במרבית יבשת אמריקה ויפן מתבססים על NTSC.
  2. בשאר העולם (כולל אירופה וישראל כמובן) משתמשים ב PAL.
  3. שיטת NTSC מציגה 29.97FPS (פריימים לשניה). גם עבור חומרים ב- HD.
  4. שיטת PAL מציגה 25FPS (פריימים לשניה). גם עבור חומרים ב- HD.
  5. המעבר לפורמטים דיגיטליים מאפשר למכשירים מודרנים (מסכים, מצלמות וכדומה) להציע יכולת "Multi-System" כך שיתאימו גם לפורמטי NTSC ו- PAL.
  6. עם זאת! מומלץ לבדוק תמיד לפני רכישת כל התקן (ממיר, נגן קלטות DV, התקן לכידה וכמובן מצלמות) את שיטת השידור בה הן עובדות.

 

שטח דיסק - כמה מגה-בייט לשעה?

שעה של וידאו בפורמט DV תופסת בממוצע 13.3GBשל שטח דיסק. מתייחס לוידיאו שאינו דחוס (Uncompressed).

שעה של חומר גלם ב HD 1080p דורשת בין 334GB ל- 554GB בהתאם לקידוד.

שעה של חומר גלם HD בדחיסת Native AVCHD תדרוש כ- 11GB. שעה של חומר גלם HD בדחיסת Apple Prores תדרוש כ- 44GB. שעה של חומר גלם HD בדחיסת 4.5K/RC36 תדרוש כ- 100GB לשעה.

 

שימוש בדחיסה

למרות המחירים הסבירים יחסית של אמצעי האכסון (כוננים קשיחים לדוגמא), עדיין מדובר בכמויות מידע שלא תמיד נרצה לשמור ללא דחיסה כלשהי. אחת הבעיות עם וידיאו דיגיטאלי היא שטח האכסון הגדול שדרוש לו. הדרך להתמודד עם בעיה זו היא דחיסה - הקטנת נפחם של קבצי הוידיאו. דחיסה של מידע דיגיטלית מתחלקת ל- 2 סוגים מרכזיים:

Loseless - דחיסה ללא אובדן איכות. המקור והקובץ הדחוס מספקים את אותו סרט בדיוק. בתחום הוידיאו טכניקה זו פחות נפוצה כי אינה באמת חוסכת הרבה מקום.

Lossy - דחיסה המתבססת על אבדן מידע. דחיסת וידיאו מתייחסת לחלקים מסוימים בחומר המצולם/מוקלט בהם בני אנוש אינם מבחינים כאל שטח מת שעליו ניתן לוותר לטובת חיסכון בשטח אכסון. דוגמא לשטח מת תהיה כמות הצבעים - במציאות ישנם ביליוני צבעים, אך העין האנושית מסוגלת להבחין רק בכ 1024 מתוכם. דוגמא נוספת תהיה עצמים נייחים - אם למשל בקטע וידיאו מסוים בן 60 שניות רואים ברקע עץ שאינו זז לאורך כל הקטע - אין צורך לשמור אותו שוב ושוב בכל פריים. דחיסת וידאו נעשית כמעט בכל שלב החל מהצילום עצמו.

ברור כי לפחות תיאורטית, אין לנו עניין באיבוד מידע ופרטים כלשהם אך חשוב לזכור: פורמטים כמו DV, HDV ו- H.264, JPEG מאבדים מידע יקר עוד בעת הצילום / הקלטה (לדוגמא צילום באיכות HD באמצעות טלפון סלולרי מייצר קובץ דחוס). בתחילת עבודה על פרויקט חדש חשוב ומומלץ מאד לבדוק מהיכן הגיע חומר הגלם ובמידה ודחוס מלכתחילה אפשר לוותר על נסיונות דחיסה נמוכה יותר ("איכותית" יותר) שכן הויתור על הפרטים התבצע עוד בשלב הצילום/ההקלטה הראשונית.

שימו לב! איכות פחות גבוה אינו אומרת שמדובר באיכות נמוכה! סרט ב HD דחוס יהיה ברוב המקרים באיכות גבוה בהרבה מסרט ב SD לא דחוס.

 

דחיסת וידאו בחומרה ובתוכנה

דחיסת וידאו כפי שהצגנו קודם, דורשת כוח עיבוד בשלב הקידוד (הפיכה וידיאו לא דחוס לדחוס) ובשלב הפיענוח (פריסה של הקובץ הדחוס והצגתו בזמן נגינה / עריכה בתכנת העריכה). נציין כי המקודד המצוי במצלמות הוידיאו / DSLR, תפקידו לדחוס את החומר בצורה היעילה ביותר עבור המצלמה ואינו לוקח בחשבון העדפות קידוד של תוכנה זו או אחרת.

גם פה נבצע חלוקה סכמתית ל- 2 דרכים לביצוע קידוד/פיענוח:

דחיסה מבוססת תוכנה: כאשר מדובר בתוכנה שלב ההמרה (קידוד או פיענוח) בדיוק כמו כל תוכנה שרצה על המחשב מתבצע ע"י מעבד המחשב. לדוגמא - אם נרצה לקודד סרט באורך של שעה לפורמט H.264 ע"י דחיסת תוכנה מהירות הקידוד (הזמן שנמתין עד שנקבל קובץ דחוס) תלויה במהירות המעבד שלנו. כמובן שגם איכות התוכנה ויכולותיה ישפיעו (גם על האיכות וגם על המהירות) אך תוכנה זהה מול מעבד i7 לדוגמא תסיים מהר בצורה משמעותית מזו שתרוץ על מעבד i3.

דחיסה מבוססת חומרה: זו מנצלת מעבדים מיוחדים שבמצבים ספציפיים עשויים לסייע למעבד המחשב בשל התאמתם האופטימלית לחישובי הקידוד הספציםיים. לדוגמא, מרבית כרטיס המסך המודרניים תומכים בקידוד H.264 בצורה מובנית ומאפשרים להוריד עומס מהמעבד ואף להאיץ את ביצועי התוכנה בנגינת תוכן דחוס או קידוד תוכן לדחיסה המתאימה.

 

אונליין (ONLINE) / אופליין (OFFLINE):

מונח המשמש אנשי מקצוע הוא עריכת ONLINE ועריכת OFFLINE. הבסיס המרכזי להבדלים אלו החל בימי העריכה הממוחשבת הראשונים כאשר לא היה ניתן לערוך וידאו לא דחוס (אפילו וידאו דחוס דרש כרטיסי האצה ייעודיים מאחר ומעבדי המחשבים היו חלשים מדי). בדרך זו החומר נדגם פעמיים: ראשית בצורה דחוסה ונחותה יותר לצורך סיום רוב משימות העריכה המשמעותיות במצב "Offline" ולאחר מכן נשלחו קבצי העריכה (הפרוייקט) למערכות Online שם נדגמו קטעי הוידיאו הנדרשים מכל קלטת מחדש, הפעם באיכות מקסימלית.

מושג האופליין כמעט ונעלם היום. מחשבי עריכה בעלויות סבירות מסוגלים לעריכת Online לאורך כל הדרך החל מעריכה חובבנית וגם בעריכה לטלוויזיה (סרטים דוקומנטריים, חדשות וכדומה). השימוש בעריכת Offline ו- Online עדיין רלוונטי כאשר עורכים סרטי קולנוע שצולמו על Film או ברזולוציות גבוהות מאוד (4K) ובהן לא ניתן להתבסס על מחשב העריכה הבסיסי כדי לייצר את המאסטר.

 

לתשומת לבכם! ההסברים והתיאורים הנ"ל אינם מתיימרים להחליף לימוד מסודר במוסד מקצועי ומטרתם הבהרה ראשונית וכללית של מושגי היסוד לכל המתעניין.

 

כל הזכויות שמורות לפי. סי. פאוור פרו בע"מ Copyright 2004 ~ 2011 © PCPower Pro LTD אין להעתיק, לשכפל, להפיץ, לשווק, להשתמש או למסור לאחרים את המידע ו/או את התמונות ו/או לעשות בהם כל שימוש מסחרי או לא מסחרי אחר, בלא קבלת הסכמה מפורשת של החברה