חפש במאגר הידע
כיצד לבחור מוניטור לאולפן הביתי?
10 בינו׳ 2014 מאת פיסי פאוור

מוסיקאים וטכנאים רבים משקיעים זמן רב מאד בבחירת מיקרופונים, קדם מגברים (פרה-אמפ) כרטיס קול ו/או ממירים איכותיים, ההשקעה בערוץ ההקלטה באולפן הביתי רצופה בכל כך הרבה החלטות קשות ויקרות עד שבסופו של דבר אנו מוצאים את עצמנו משתמשים באותו זוג "אוזניות מוניטור" להקלטות וכן, גם למיקס ולמאסטרינג.

 

אין שום בעיה בשימוש מאסיבי באוזניות כמובן, אך קביעה זו נכונה בעיקר עבור שלבים מוקדמים מאד בקריירת ההקלטה. שלבים בהם אנו רוכשים מיומנויות בסיסיות כמו שליטה מהירה בתוכנה, מיקום והצבה נכונה של מיקרופונים וכדומה. זמן קצר לאחר מכן, אנו מתחילים לשים לב לתופעה ייחודית: קטעים שצרבנו ו/או שלחנו לחברים, והכוונה לקטעים שהקלטנו ומקססנו במשך שעות באולפן הביתי ושנשמעו ממש מצוין, בדיוק כפי שרצינו, הקטעים הללו נשמעים לגמרי אחרת כשאנו מאזינים להם בחדר אחר דרך מערכת שמע שונה משלנו.

 

מדובר כמובן בחוויה מתסכלת שהרי אם היו נשמעים כך באולפן הביתי היינו ממשיכים לעבוד ולשפר אותם וודאי שלא מנסים להשמיעם במצב כזה. התופעה המתוארת מוכרת מאד למוסיקאים וטכנאי הקלטה מנוסים. מדובר במיקס שגוי שנעשה ונסגר באמצעות רמקולים או אוזניות שאינם מדוייקים באמת ולמעשה אינו "נייד", כלומר הוא ישמע אחרת כ- MP3 באייפון, או דרך מתאם הבלוטות' ברכב - מצב בלתי נסבל שאותו ניתן למנוע, בין היתר ע"י עבודה מול מוניטורים אולפניים מוגברים ומדוייקים. ננסה לענות כעת על מס' שאלות בסיסיות לגבי בחירה נכונה של מוניטורים מוגברים לאולפן הביתי.

 

מוניטורים מוגברים (אקטיביים) מול מוניטורים שאינם מוגברים (פאסיביים). מוניטורים אולפניים מתחלקים ל- 2 קבוצות על: אקטיביים ופאסיביים. למוניטורים פאסיביים דרוש מגבר חיצוני על מנת לפעול מכיוון שלא מובנה בהם מגבר כלשהו. מוניטורים אקטיביים מצויידים במגבר מובנה אחד לפחות ובמקרים רבים גם ברכיבים אלקטרוניים נוספים כגון קרוס-אובר מתקדם לפיצול נכון של הסיגנל עפ"י תדר לתחום הנמוך ולתחום הגבוה ובדגמים מסויימים גם לתחום האמצע. רכיב הקרוס-אובר מוביל את הסיגנל המפוצל למגבר ייעודי וממנו אל האלמנט הנכון (וופר / טוויטר / מיד) וע"י כך מייצר סאונד נקי, צלול ומדויק יותר מזה שיתקבל בהולכה של כל התדרים להגברה אחת. מוניטור 2Way מפצל לשני תחומים (Band) ואילו מוניטור 3Way לשלושה. לכאורה נוצר הרושם כאילו מוניטור המצויד ביותר אלמנטים יהיה איכותי יותר אך חשוב לזכור כי כל פיצול מייצר מורכבות נוספת ופוטנציאל לבעיות קרוס-אובר בפעולה המשותפת של כל האלמנטים, בעיות שתורגשנה ביתר שאת בהאזנה קרובה. מסיבה זו נדיר לראות מוניטורים מוגברים אולפניים המצויידים ביותר משלושה אלמנטים ולמעשה רוב דגמי ה- Near Field בשוק מצויידים בשני אלמנטים לכל היותר.

 

שדה שמיעה קרוב מול רחוק. שוק האודיו המקצועי מציע דגמים רבים מאד של מוניטורים מוגברים, החל מדגמי מיני ועד רמקולים גדולים מאד. מוניטורים מוגברים לשדה שמיעה רחוק (Far Field) יהיו בד"כ גדולים, מצויידים במגברים חזקים ומיועדים להאזנה ממרחק של כשלושה מטרים או יותר. באולפנים מקצועיים נזהה בד"כ רמקולים גדולים כאלה כשהם ממוקמים בקירות הקדמיים. למעטים מאד בינינו יש מספיק מקום למוניטורים כאלה באולפן הביתי.

 

מוניטורים לשדה שמיעה בינוני (Mid Field) מיועדים להאזנה ממרחק של כשני מטרים ומשולבים בהם עד שלושה אלמנטים. ברוב המקרים יציעו מגברים חזקים למדי ויתאימו לאולפן עם חדר בקרה גדול יחסית. הם ויספקו תגובת תדרים רחבה עם נמוכים טובים בהרבה ממוניטורים קטנים.

 

אך מה לעשות והאולפן הביתי הנפוץ סובל תמיד ממחסור בחלל וממוקם בחדר קטן יחסית, מוניטורים קומפקטיים, המיועדים לשדה שמיעה קרוב (Near Field) יהיו בד"כ הבחירה הנכונה. הכוונה היא למוניטורים שימוקמו בסמיכות יחסית למיקום שלנו (הטכנאי) באולפן.

 

קטנים או גדולים. מרבית דגמי המוניטורים לשדה שמיעה קרוב הינם מטיפוס 2Way כלומר מכילים דרייברים נפרדים לצלילים נמוכים (וופר) ולגבוהים (טוויטר). מוניטורים מוגברים מסוג Near Field נמדדים בד"כ עפ"י קוטרו של הדרייבר המיועד לנמוכים (וופר) כשהמידות הנפוצות נעות החל מ- 5 אינץ' ועד 8 או 12 אינץ'.

 

ככלל אצבע חשוב להמנע מהנטייה "הטבעית" לבחור במוניטור גדול יותר בהנחה שיספק תגובת באס טובה יותר וזאת למרות שברמה התיאורטית, מוניטורים גדולים יותר בעלי מגבר חזק יותר אכן ישחזרו צלילים נמוכים באופן יעיל ומדוייק יותר גם בשל הממברנה הגדולה יותר באלמנט הנמוכים וגם הודות למגבר החזק יותר שכן הפקת תדרים נמוכים דורשת כוח רב יותר מהנדרש להפקת מידים וגבוהים. הסיבה היא שרמקול 8 או 12 אינץ' שימוקם בחלל אולפן קטן מדי יספק בקרה גרועה ורוויה בנמוכים מהדהדים שלעיתים לא יהיה לה פתרון אפילו ע"י טיפול אקוסטי יקר.

 

לעומת זאת בחירה נכונה בדגם 5 אינץ' עשויה להתגלות כמתאימה מאד שכן הטכנולוגיה המודרנית מאפשרת כיום גם למוניטורים קטנים לייצר כמות מפתיעה של תדרים נמוכים בין היתר ע"י שימוש בפתח קדמי או אחורי להקרנת התדרים הנמוכים לכיוון הטכנאי. עבור אולפן בחדר בינוני טיפוסי בשטח של כ- 6 עד 8 מ"ר מומלץ לבחור ברמקולים בגודל עד 7 אינץ' לכל היותר. עיקרון חשוב נוסף יהיה להתאים את המוניטורים לרמה המקצועית של שאר הציוד ממנו מורכבת שרשרת הסיגנל באולפן הביתי כלומר אם ברשותנו מיקרופון סביר וכרטיס קול טוב פלוס, לא נרוויח דבר מרכישת מוניטורים ברמת קצה עליון שכן איכות ההפקה באולפן הביתי תיקבע תמיד בהתאם לחוליה הנמוכה ביותר בשרשרת.

 

זוג אחד או שניים. טכנאים ומוסיקאים רבים נוהגים להציב, מלבד זוג המוניטורים הראשיים באמצעותם מתבצע ונסגר רוב המיקס, זוג רמקולים או מוניטורים נוסף, בד"כ קטן במיוחד, שישמש כרפרנס נוסף. יש מי שיקרא להם שיט-בוקס (Shit Box) משום שהם באים לסייע לטכנאי להבין כיצד ישמע המיקס שלו דרך אמצעי השמעה נחותים יחסית בעלי רמקולים קטנים במיוחד (רדיו-טייפ משולב CD, רמקול נייד לנגני MP3 וכדומה) ולסייע לו לאזן את המיקס בהתאמה מדוייקת גם לרמקולים קטנים שכאלה. עבודה עם זוג רמקולים נוסף מומלצת מאד ואינה יקרה שכן הרעיון הוא להציב אמצעי השמעה שיהיה דומה לזה בו ישתמשו המאזינים. מוניטורים מוגברים בגודל של 3 או 4 אינץ' אינם יקרים ויהיו תוספת מבורכת לאמצעי הבקרה. נציין כי לצורך שילוב של זוג מוניטורים נוסף יהיה צורך בזוג יציאות נוספות בכרטיס הקול או במיקסר מתאים.

 

ציוד משלים. מוניטורים אולפניים מיועדים לספק בקרת צליל מדוייקת. כלומר עליהם להגביר באופן נאמר למקור את הסיגנל שמגיע ממיר ה- DA בו מצויד המחשב כלומר באחריותנו לוודא כי אנו מובילים סיגנל איכותי ככל שניתן מממיר ה- DA ותוך מינימום הפרעות ועיוותים ישרות אל המוניטורים. אחת הבעיות הנפוצות היא השליטה בעוצמה. ברור כי לכל אחד דרושה היכולת להגביר או להנחית את עוצמת השמע בחדר אך אנו נוטים לשכוח כי לאותו מעגל פשוט המיועד להגברה/הנמכה יש פוטנציאל הרסני, במיוחד בהיותו חלק מציוד אקטיבי  ובאפשרותו לעוות את הסיגנל בדרכו למוניטורים. מיקסרים זולים או יציאות פשוטות (גם אם מצוידות בפוטנציומטר) בכרטיסי קול חיצוניים עשויים להוות מטרד שאותו ניתן למנוע באמצעות שלטי עצמה פאסיביים. בעיה נוספת היא היכולת לפצל את הסיגנל לצורך שליחה למשל לעוד זוג מוניטורים. גם כאן אם נשתמש במיקסר או במפצל פעיל כלשהו קיימת סכנה להפרעה ו/או עיוות לאות האודיו בדרכו אל המוניטורים המוגברים. הפתרון הוא כאמור שימוש בשלטי עצמה ובפתרונות פיצול פאסיביים כלומר שאינם מבצעים כל מניפולציה פעילה על אות האודיו. יש חשיבות נוספת לסוג הפוטנציומטר בו נעשה שימוש במקרה של הנמכה/הגברה ויש להעדיף רכיבים מבוססי פולימר מוליך על מבוססי גרפיט או פחם.

 

תקציב. פרמטר נוסף, חשוב והכרחי והוא כמובן התקציב: יש לבחור בדגם שמתאים לתקציב שהגדרנו כלומר אם ניתן להוציא עד 5000 ש"ח זה מצוין ואם בין 1500 ל- 2500 זה בסדר גמור וניתן לרכוש מוניטורים מוגברים מצויינים בתקציב הזה לכן יש להגדיר תקציב, להחליט לגבי הגודל הנכון, לבחור שניים או שלושה דגמים שמתאימים לדרישות ומביניהם לבחור ולרכוש את הזוג הנכון. העיקר הוא לקבל החלטה סופית ולא להביט לאחור.

 

באולפן. עליכם לזכור כי האולפן הביתי הוא שלכם ולהבדיל מהאולפן המסחרי בו חובה לייצר סביבת עבודה סטרילית שמתאימה ברמה התיאורטית לכל טכנאי בכל רגע נתון, באולפן הביתי שלכם יש רק טכנאי אחד - אתם. זכרו תמיד כי החדר בו ממוקם האולפן הביתי יצבע וישנה את הסאונד, ממירי ה- DA (דיגיטל לאנלוג) יצבעו ויעצבו את הסאונד בדרכו מהם אל המוניטורים, מיקום מושב הטכנאי ישפיע על ההאזנה ובסופו של דבר אין זוג מוניטורים שנשמע זהה לזוג אחר. לאחר רכישת המוניטורים יהיה עליכם למקם אותם תוך ביצוע ניסויים ובדיקות שונות עד למציאת המיקום המושלם ולאחר מכן יהיה עליכם לאזן את התוצאה באמצעות טיפול אקוסטי בהתאם לצורך. למרות חשיבות המוניטור בהאזנה מדוייקת ככל האפשר. האקוסטיקה משמעותית לפחות כמו מוניטור איכותי אם לא יותר. אם בחדר קיימת בעיה של נמוכים מופרזים גם רמקול שהתפרסם בזכות הנמוכים שלו לא יעזור. לכן, רצוי שתכירו את החדר שלכם עוד לפני רכישת מוניטורים, זהו את הבעיות ואל תתעלמו מהן. יהיה עליכם לטפל בחדר ככל שניתן, לבדוק פתרונות אקוסטיים, לבצע מדידות ולא לשכוח להתחשב בגודל החדר ביחס לגודל הרמקולים.